העסקת עובדים זרים בישראל אינה מסתכמת בתשלום שכר וזכויות סוציאליות בלבד. על פי חוק עובדים זרים ותקנות משרד העבודה, מוטלת על המעסיק חובה מפורשת להבטיח לעובדים הזרים תנאי מחייה הולמים, לאורך כל תקופת ההעסקה ובמינימום עד שבעה ימים לאחר סיומה. חובות אלו מעוגנות בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים – מגורים הולמים), תש״ס-2000 .
התקנות מפרטות באופן מדויק מה נדרש ממעסיק לספק לעובד זר:
שטח ומבנה המגורים
ציוד אישי
מטבח וחדר אוכל
שירותים, מקלחות וכביסה
תשתיות ובטיחות
התקנות מחייבות הצגת תמצית מידע בכתב, במקום בולט במבנה ובשפה המובנת לעובדים, הכוללת הוראות שימוש במתקנים, כללי בטיחות וזהירות.
החוק מאפשר למעסיק לנכות מהשכר השתתפות בהוצאות מגורים והוצאות נלוות (כגון מים וחשמל), אך רק עד תקרות קבועות ומעודכנות, ובהתאם לענף ולאזור המגורים. ניכוי מעבר לתקרה מהווה הפרת חוק.
במקומות עבודה בהם חל צו הרחבה או הסכם קיבוצי המיטיב עם העובדים – התנאים המיטיבים גוברים על הוראות המינימום. לכן, על מעסיקים לבדוק תמיד את ההסדר הענפי הרלוונטי.
תנאי המחייה של עובדים זרים אינם המלצה אלא חובה חוקית ברורה. עמידה בתקנות אינה רק ציות לרגולציה, אלא תנאי בסיסי להעסקה אחראית, יציבה וחוקית. ניהול נכון של מגורים, תשתיות ותחזוקה מגן הן על זכויות העובדים והן על המעסיק עצמו.
